המושג של חפיפת הניגודים מגלה לנו שוב את אי ההתאמה הקיימת בין מה שמושג על ידינו כאמת ובין האמת עצמה . חשיבתנו המשווה והיחסית מתבצעת בצורת ההנגדה . גם כשאנו קובעים דבר מן הדברים בצורה חיובית , מתבררת לנו המשמעות של הקביעה החיובית הזאת רק על ידי ההנגדה : השחור אינו לבן' הישר אינו עקום . 'וכד והנה , לגבי המאכסימום כל הקביעות , הן החיוביות והן השליליות , הן בלתי מתאימות באופן שווה . רק כשאנו מאחדים את הקביעות המנוגדות , רק כשאנו מתארים , למשל , את האמת כמאכסימום ומינימום ביחד , קבענו את האמת , עד כמה שקביעה זו אפשרית לנו . כבר היראקליטוס השתמש בחפיפה זו של הניגודים . הוא אמר : 'כל מה שהולך ומתפרד , הולך ומתאחד , ומתוך הניגודים מתהווה האחדות היפה . 'ביותר אולם נשים לב להבדל בין שני אופנים אלה של השימוש ברעיון אחד . היראקליטום השתמש בחפיפת הניגודים , כדי לפרש את האירועים שבעולם . ואילו קוזאנוס משתמש בה כדי להבליט את המוחלט בניגוד לאירועים שבעולם . במוחלט מתבטל משפט הסתירה . העיקרון של חפיפת הניגודים מצמצם את שלטונו של משפט הסתירה . משפט זה חל על החשיבה המשווה של האדם . בה מתגלה אי יכולתה של...
אל הספר