מתוך הסיפור המקראי עולות שתי תמונות שונות של ההיסטוריה המוקדמת של ישראל . על פי הגרסה הכוהנית , בתקופת האבות ישראל עדיין אינו עם האלוהים ועל כן לא ידע את שמו הפרטי הסודי של . 'ה הברית האלוהית עם אברם היא חד צדדית : השם המפורש הופך לאלוהיו ולמגעו , אך אברם וקרוביו עדיין אינם עם האלוהים . על כן מעמד הר סיני הופך למאורע החשוב ביותר בחיי הקהילה הדתית , מאחר ששם משתנה המעמד הדתי והאתני של ישראל מן הקצה אל הקצה . בסיני ה' מאמץ את בני ישראל , הם הופכים לעמו ובכך נהנים מן הזכות האינטימית להכיר את שמו הפרטי , שהוסתר מפני גדולי העולם העתיק שטרם הגיעו למעמד מבורך זה . בגרסה זו , אף על פי שהאבות מכינים את הקרקע , משה הוא המופיע כמחדש הדתי הגדול וכיוצר ה"אתנוס" , ( Ethnos ) עם , מתוך רכיבים אתניים קיימים אשר שורש מקורותיהם במזרח הקדום של האלף השני לפסה"נ . זוהי במהותה עמדת יחזקאל קויפמן , אשר אף שאינו מתכחש לנופך האתני המקומי של סיפורי דור האבות או להיסטוריות שלהם , הוא אינו מחשיב אותם למונותיאיסטים ולכן שולל את היותם רכיב יוצר בתולדות הדת המקראית . כך הופך משה למוקד תשומת הלב ; גאוניותו הדתית היא ...
אל הספר