ר' יונה אבן ג'נאח , הנחשב לגדול המדקדקים העבריים בימי הביניים , הריהו תלמידו המובהק של רב סעדיה גאון ( רס"ג ) באשר להשקפתו על לשון חז"ל ובאשר לעשייתו בה . בסיום 'ספר שבעים המלים' ( כתאב אלסבעין לפט'ה ) ' הביע רס"ג מפורשות את דעתו על מעמדה של לשון חז"ל ועל יחסה ללשון המקרא 1 .... אלמקרא לם יוכתב לתערף בה אללגה וא " נמא כתב לנערף בה כ'כר קום קד מצ'ו , ממן אחסנו פשכרו וממן אסו פד'מו , ונעלם בה מא אמרנא רבנא ומה נהאנא ענה .... פמא אתפק אן ידכ'ל מן אללגה פי הד'ה אלמעאני דכ'ל פיהא , ומא לם יתפק דכ'ולה תחתה בקי פי אללגה פי אפואה אלבצרא מן אלאמה אד' כאנת אללגה אוסע מן אלכתאב ואלכתאב אנמא הו בעצ'הא וכר ( עמ' . ( 10-2 : 40 ותרגום הדברים : "המקרא לא נכתב כדי שתילמד ממנו הלשון , אלא כדי שנדע את סיפור האנשים שחלפו , מהם שהיטיבו ושובחו , ומהם שהרעו וגונו , ונלמד ממנו מה שציוונו האל ומה שאסר עלינו .... ומה שנזדמן מן הלשון בעניינים הללו , נכלל בה ( בלשון המקרא , ( ומה שלא נ > לל , נשאר בפיות הבקיאים שבעם , שהרי הייתה הלשון רחבה מן המקרא = ) הספר , ( ואילו המקרא הוא רק . "מקצתה כלומר . אין המקרא מייצג ...
אל הספר