ההיסטוריוגרפיה המקובלת מצניעה את חשיבותו של בניין הגימנסיה , "הרצליה" ובהתאמה את תרומת מתכנניו , האמן ומייסד בצלאל בוריס שץ והאדריכל יוסף ברסקי , להתפתחותם של דפוסים אדריכליים ציוניים עבריים ארצישראליים , ומחשיבה את בניין הטכניון בחיפה , שתוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר ברולד , כמציין את ראשיתה של אדריכלות ציונית עברית בארץ ישראל . כך , לדוגמה , משתקף בחיבור "האמנות היהודית החדשה בארץ ישראל" ( שוארץ , , ( 1941 שנכתב בידי קארל שוארץ , היסטוריון של אמנות ולימים מנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב . שוארץ מזכיר את בניין הטכניון ( בקצרה ) ומשמיט כליל את בניין הגימנסיה מהסיפר ההיסטורי . תיאורים מאוחרים ועכשוויים חוזרים על תיאור חסר זה . בניין הטכניון ( כמו בניין גימנסיה ( "הרצליה" היה בניין בעל מאפיינים היסטוריוציסטים אקלקטים , אבל ברולד הדגיש גם את היתרונות הפונקציונליים והאקלימיים של האדריכלות המזרחית המקומית . נראה , שבשל קרבה זו לדגמים פונקציונליים מאוחרים נחשב בניין הטכניון כדוגמה הראשית לאדריכלות ציונית בארץ ישראל גם לאחר המהפך המודרניסטי של שנות העשרים והשלושים . מהפך זה הוביל ל"מחיקת '' בנ...
אל הספר