בדורות קודמים חיו בירושלים דרווישים . היו אלה נזירים מוסלמים שבחרו מתוך אידיאל לחיות בחוסר כל ולהתפרנס מקיבוץ נדבות ( פרוש המלה דרוויש בפרסית הוא . ( "קבען" הדרווישים השתייכו למסדרים מוגדרים , שהידוע שבהם הוא המסדר הצופי . (*) הם קיימו טקסי פולחן מיוחדים להם , ביניהם נודע טקס , "דכר"ה המלווה במוסיקה וריקודים והמביא את משתתפיו לאקסטזה דתית . הדרווישים זלזלו בחוקי החברה והרת והיו מוקד לאמונות עממיות , מעשי ניסים ולהטוטים , כגון בליעת גחלים בוערות ועקרבים וכן נעיצת מחטים בגוף ואילוף נחשים ארסיים . הם היו בעלי השפעה רבה על ההמונים ונחשבו לקדושים , ומהם שהיו בעלי כוח ריפוי . בירושלים היו בדורות קודמים דרווישים לא רבים . מהם שהתגוררו ברובע המוסלמי ליד מסגד המועיווליה מדרום מזרח לשער שי . ם . ליד שער המאסר סמוך לחומת הר הביח , היה בדורות קורמים קולג לדרווישים עוררים הניזכר רבות ע"י עולי הרגל . מהם שהיו מואזינים במסגדי הר הבית , כדי שלא יוכלו לצפות מראשי הצריחים לבתי התושבים . (**) במפגשיהם נהגו הדרווישים לשיר בקול גבוה ופירוטי ( 1864 ) כינה אותם , ע"כ , "מסדר . "המיללים בימה"ב היו בירושלים...
אל הספר