עם הכיבוש הצלבני של ירושלים 1099-ב נוסדה בעיר פטריארכיה לטינית , שרמתה למקובל בארצות האירופיות באותם הימים , עם ארכיבישופים וכמרים לטינים . הפטריארכיה הקאתולית תפסה את מקומה של הפטריארכיה היוונית , שפנתה את ירושלים בתקופה זו . לפטריארך הראשון של ממלכת ירושלים נבחר ארנולף מנורמנריה , שפעל רבות להגברת ההשפעה הלטינית בירושלים . הוא גירש את הכמרים היוונים אורתודוכסים והערות המזרחיות האחרות מכנסית הקבר ואת מקומם תפסו 20 כמרים לטינים , שערכו במקום ימית- ' / כמקובל בכנסיה הלטינית . הפטריארך שבא אחריו , דאמברט , הארכיבישוף של סיזה . היה קיצתי מקודמו . הוא הגלה את הכמרים מכל המנזרים והכנסיות המזרחיות כירושלים והציב במקומם כמרים לטינים . מצב זה , מכל מקום , לא נמשך לאורך ימים ועם עליתו של בלרווין לשלטון , הוא הורה להשיב לעדות המקומיות חלק מזכויותיהן . בתקופה הצלבנית הכנסיה הלטינית שלטה בכפה , אף שהפולחן המזרחי לא הופסק כליל . הזכויות מהן נהנו הפטריארכים הלטינים דמו לאלו של המלכים . המקורות באותה תקופה מרגישים , כי בעוד המלך היה השליט הגשמי , היה הפטריארך השליט הרוחני ( בס"כ שלטו 9 פטריארכים לטינ...
אל הספר