כפי שצוין בפרק הקודם , ניתן לראות מעקומת המשקעים , כפי ששוחזרה לפי ההרכב האיזוטופי של הסטלגמיטים במערת שורק , שתנאי האקלים הלכו והשתפרו באורח משמעותי לקראת 1000 לפנה"ס ולאחר מכן חלה שוב נסיגה . לעומת זאת , הנתונים מעקומות המפלסים העתיקים של ים המלח אינם חד משמעיים . בעוד שבעקומה שמציעים פרומקין , 'וחוב המפלס הגבוה ביותר הוא בסביבות 800 לפנה"ס , הרי 1 מהעקומה שמציעה בוקמן וחוב' ישנה מגמת עלייה , אף שלא משמעותית ביותר , אם כי ממשקעי מחשוף אחד לחוף ים המלח ( צאלים ( 'ב ניתן ללמוד על עליית מפלס משמעותית ( איור 1 . ( 'א מאחר שלגבי נתוני מפלסי ים המלח קיימות כמה שאלות לגבי דיוק התיארוך , שלא כאן המקום לפרט אותן , נוכל לסכם ולומר שהנתונים מהמקורות דלעיל מצביעים על כך , שאכן לקראת 1000 לפנה"ס האקלים הלך והשתפר . לגבי שאלת התיארוך המדויק יותר מוצע להסתמך על הנתונים מאגם ואן באנטוליה , מקום בו התיארוך מבוסס על ספירה של השכבות הדקיקות השנתיות , ואכן ב 1000 לפנה"ס מקדם הלחות הוא מרבי . גם השוואה עם תנודות הקרחונים 2 באירופה , ונתונים אחרים מרחבי העולם , מובילה לתוצאה דומה ( איור . ( 1 אי לזאת נית...
אל הספר