אלבר קאמי האבן הצומחת

המכונית החליקה בכבדות בדרך שהיתה מרופשת עתה . לפתע גזרו הפנסים מתוך הלילה , מעברה האחד של הדרך ואחר כך ממשנהו , שני צריפי עץ מכוסים פח . בסמוך לשני , מימין , ניתן להבחין בעד הערפל הקל צריח בנוי קורות גסות . מראש הצריח נמשך כבל מתכת , בלתי נראה במקום קישורו , אשר היה מזדהר עם גלשו , באור הפנסים , ונעלם מאחורי המדרון הקוטע את הדרך . המכונית האטה ונעצרה במרחק כמה מטרים מן הצריפים . האדם היורד מתוכה , מימינו של הנהג , היה טורח להדחק בדלתית . משניצב והזדקף , נתנדנד מעט גופו הענקמוני . באזור הצל , בסמוך למכונית , תשוש ביגיעתו , נטוע כבדות על הקרקע , היה דומה המאזין למנוע המאט . אחר כך פסע בכיוון המורד , ונכנס אל חריט האור של הפנסים . התעכב בפסגת המורד , וגבו הגמלוני מצטייר על גבי הלילה . מקץ רגע הפך פניו . פניו השחורות של הנהג ברקו מעל לוח המחונים וחייכו . האיש רמז : הנהג דימם את המנוע . מיד ירדה דממה צוננת גדולה על הדרך ועל היער . עתה נשמע שאון המים . האיש הסתכל בנהר , למטה , שלא נסתמן אלא על ידי תנועה רחבה של החשיכה , המשובצת קשקשים זוהרים . אין זאת כי הלילה הסמיך וקופא יותר , הרחק , מעבר ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד