בשנות פעילותו לאחר קרבתו לתורת הבעש " ט , רבי דוב בער איננו פועל במתכונת קלאסית של מגיד מישרים , הדורש בבתי הכנסת בפני הציבור הרחב ומעוררו לתשובה בדברי מוסר ותוכחה . הוא גם איננו נודד ממקום למקום ודורש בפני הקהילות , כפי שעשו חלק מתלמידי הבעש " ט שכיהנו כמגידי מישרים . רבי דוב בער נותר מרבית הזמן ספון בביתו , אפשר בשל נכותו המגבילה את יכולתו לנוע , אפשר מצד אופיו המכונס . הוא איננו דורש בקלויז המקומי או בבית הכנסת , אורחים המגיעים להכירו וכן תושבי העיירה המעוניינים לשמוע את דבר המגיד מישרים של קהילתם מוזמנים להתארח בביתו הפרטי ולסעוד על שולחנו . דומה שבחירתו של רבי דוב בער לפעול כך איננה רק מכורח המציאות , אלא היא מגמה מכוונת שנועדה לחולל התרחשות שונה של למידה משמעותית , שלימים נמצאת בבסיס התעצבותה של החצר החסידית . בכך נרחיב בפרק זה . תיאורי המפגש עם רבי דוב בער במהלך סעודות השבת בביתו רבי דוב בער כאמור אינו יוצא לדרוש בשבתות בבית המדרש או בבית הכנסת , 'במזריץ אלא מזמין את אורחיו להתכנס בביתו בסעודת השבת , סעודה שבמהלכה רבי דוב בער פונה אישית לכל אחד מהבאים , לומד להכירו בשמו , שואל ל...
אל הספר