חוקרים העוסקים בהקשרים הפוליטיים של השירה נזקקים לא אחת לדימויים מעולם הנבואה . הדימוי 'משורר נביא' מקובל במחקר המודרניסטי בהקשר של שירה מסוגים שונים , ושירה בהקשר פוליטי בכלל זה , כאשר החוקרים הנזקקים לדימוי זה עושים זאת איש איש מטעמיו שלו , תוך הדגשת היבטים שונים של הפרסונה הנבואית . אחת הדרכים היא ההתייחסות לדימוי העצמי של המשורר כאל נביא וכתוצאה מכך לנרטיב הביוגרפי של דמות הנביא , ראובן שהם ( Shoham , 2002 ) מציין שלבים ארכיטיפיים בביוגרפיה הפואטית של הדובר השירי בעל הדימוי העצמי של נביא , העולה מן השירים : הדובר מתאר בביוגרפיה הפואטית שלו שלבים האופייניים לדמות הנביא המיתי , כגון ההתגלות והטלת השליחות הנבואית , עימותים עם אדם ואלוהים והסתלקות הנביא . ס' מ' באורה ( Bowra , 1966 ) מתייחס לתכונות הנביא כמשורר פוליטי , בעיקר על פי טיפוס 'הנביא הקלסי' ( כגון עמוס , הושע , ירמיהו , ( כלומר , איש אמת ואמונה , לוחם אמיץ הנאבק נגד הקונסנזוס על עמדותיו המוסריות והפוליטיות , מעין 'איש רוח' אידיאלי במובן העתיק והחדש גם יחד של המושג . צ'רלס ראסל ( 1985 Russell , ) וחנן חבר ( 1995 ) מדגישים דוו...
אל הספר