בשער הראשון עקבנו אחרי חכמי דור המעבר מימי המשנה לראשית התלמוד , בתקופת נשיאותו של רבן גמליאל השלישי ובראשית נשיאותו של רבי יהודה בנו . כעת אנו נכנסים לעיצומם של " ימי האנרכיה " שנמשכו עד לימיו של הקיסר דיוקלטיאנוס . ( 284 ) היו אלו שנות משבר כלכלי קשה שהשפיעו על אורחות החיים בכל רחבי האימפריה וגם בארץ ישראל . במהלך תקופה זו קמו ונפלו הקיסרים בלי הרף , הצבא היה עסוק במרידה והאינפלציה גאתה . העמים שבכל סביבות האימפריה החלו להרים ראש ולמרוד ברומא . במזרח התעצמה האימפריה הפרסית תחת שלטון הסאסאנים ; בצפון מערב התחזקו השבטים הגותיים . וכך מצאה עצמה האימפריה הרומית בקריסה . נפילתו של הקיסר ולריאנוס בשבי הפרסים היתה אחד משיאי השפל של קריסה זו . ולריאנוס היה הקיסר האחרון שבא מחוגי האריסטוקרטיה הישנה . בימי שלטונו ( שנות החמישים של המאה ) פרצו מרידות בכל רחבי האימפריה . בהחלטה נואשת החליט המנהיג הזקן לצאת בעצמו למערכה המזרחית ולאחר מערכה קשה , בתנאים של רעב ומגפות , נכנע למלך הפרסי שבור הראשון , " שבור מלכא " בלשון חז " ל . נפילת הקיסר בשבי הפרסי סימלה יותר מכול את התרסקותה של האימפריה , והשאיר...
אל הספר