דרשת הכתוב בישיבת סורא היה המקרא המשענת הקבועה להלכה . בחוגו של רב חיפשו באופן שיטתי אסמכתא לכל דבר בפסוקי המקרא , וכדברי רב חננאל בשמו של רב : מאי דכתיב = ] מהו שכתוב ] ' ויקראו בספר תורת האלוהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא ' ( נחמיה ח ?( ויקראו בספר תורת האלוהים - זה מקרא , מפורש - זה תרגום , ושום שכל - אלו הפסוקין , ויבינו במקרא - אלו פיסקי טעמים , ואמרי לה : אלו המסורות ( נדרים לז ע " א . ( שיטת לימוד כזו , הנשענת על לימוד המקרא וממנו להלכה , מבוססת הרבה על קבלת מסורת . יש רגליים לטענה שהשיטה הגיעה לרב דרך רבי חייא דודו , שקיבל ? מחכמי הדרום ( חכמי לוד ) בשונה מתורתם של חכמי הגליל . במקום אחד מודגם השוני הזה בין הישיבות : כדבעא מיניה שמואל מרב הונא : מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול ? שנאמר : ' ושחט את בן הבקר לפני ה '' ( ויקרא א , ( עד שתהא שחיטה לשם בן בקר . אמר ליה : זו בידינו היא , לעכב מנין ? אמר ליה : ' לרצונכם תזבחהו ' ( ויקרא יט ) - לדעתכם זביחו . שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ( זבחים מז ע " א . ( המסורת ש " מתעסק בקודשים " ( כלומר מי שבזמן עבודת הקודש אינו מתכוון ) פסול ידועה...
אל הספר