כאן אנו נכנסים אל תוך עולמו הפנימי של התלמוד הבבלי . שני עמודי התווך של תלמוד זה הם רב ושמואל , המייסדים של שתי הישיבות הגדולות : סורא ונהרדעא , מרכזי התורה של בבל במשך מאות שנים . ראש לחכמי בבל הוא שמואל שנולד בבבל למשפחה מיוחסת ושורשית . "הנה האדם הגדול בענקים הזה , הוא שמואל שהיה ראש חכמי הדור בבבל , הוא שמואל שהיה חכם גדול בחכמת העיבור , הוא שמואל שהלכה כמותו בדינא " . אגדת שמו של אבוה דשמואל במסורת ארץ ישראל נקרא אביו של שמואל פעמים רבות בשמו : אבא בר אבא ; במסורת הבבלית הוא נקרא על שם בנו : אבוה דשמואל . יש להניח שמסורת זו החלה כששמואל הפך להיות ראש וראשון לכל חכמי בבל , אבל בתקופת הגאונים סופרה אגדה פלאית המייחסת לכינויו מקור אחר בתכלית : ששאלתם : אבוה דשמואל למה לא נקרא בשמו ? אמרו כי אבוה דשמואל הלך בסחורה למקום רחוק לימים מצאה אותו מדית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עבירה ותתן לו אלף אלפים ככר כסף . אמר לה : למה ? אמרה לו : שמעתי כי הלילה תוליד בן שלא היה כמוהו בחכמה . וכששמע זה הלך בקפיצה בלילה אל ביתו וידע את אשתו ונתעברה וישב לדרכו בקפיצה , וכשבא הדבר לבית דין ה...
אל הספר