השיעורים התלמודיים הללו כתובים בצורה מיוחדת . בהקדמה לרבים מהם , לוינס מגדיר את הבעיה שאליה יתייחס בפרשנותו , ואומר במילים אחדות את תמצית דבריו לנושא . מדוע לא להסתפק בכך ? לשם מה נחוץ מהלך מורכב , ולפעמים מבלבל , של לימוד סוגיה שלמה , ללא דילוגים ? מה משמעותם של הקטעים שאותם הוא מפרש שאינם קשורים לנושא שיעורו ? מה משמעותן של הערותיו , שלכאורה אינן קשורות לרצף הרעיוני של דבריו ? רוב הכתיבה המחקרית על שיעורים אלה היא כתיבה שלוינס היה מכנה אותה "תמטית" - מחקר הקורא בשיעורים התלמודיים רק את מה שנוגע לנושא המחקר . כתיבה כזאת מתעלמת מחלקים ניכרים בשיעורים התלמודיים האלה כאילו היו קישוט או סרח עודף , ועל כן אינה משקפת הבט חשוב שלהם : התעקשותו של לוינס להיצמד לרצף הטקסט שאותו הוא מפרש . יש בכך עיוורון הן לרצף הסוגיה התלמודית המתפרשת והן לרצף המיוחד של השיעור התלמודי עצמו . לוינס נצמד בשיעוריו לרצף הסוגיה שאותה הוא מפרש ומקבל את כל מרכיביה כפי שהם , כראויים לפרשנות , מתוך כבוד לטקסט והנחה שהמאמץ ללמוד אותו כפי שהוא מאפשר גילוי של הבטים חדשים ללומד אותו . אין זאת אומרת שלא ניתן לחלוק על האמור ב...
אל הספר