המדרש מתאפיין בחירות שהוא נוהג בטקסט המתפרש , כל עוד הפרשנות נוצרת מתוך התייחסות אליו . קורה שמילים מוצאות מהקשרן או מפורקות למרכיביהן , וכך מקבלות משמעות אחרת מפשוטן , כדי לשרת את הבנתו של הדרשן . כאמור , יש לכך מגבלות , בעיקר אלו הנוגעות למטרת הפרשנות ולהתייחסותה אל "ההקשר של המכלול . " אולם אין בכך כדי להחליש את הקביעה כי , החירות הפרשנית היא מתכונותיו הבולטות של המדרש . הכל קורה כאילו במדרש , המילים של הפסוק משתמעות בו זמנית מפשוטן , או ממשמעותן המקובלת והמרכזית , המקבלת אישור מן ההקשר , אך גם ממשמעותן המשנית , או אפילו המזדמנת , המתקבלת לדוגמה משכנותן או מן האסוציאציה המתעוררת עם מילה אחרת , פסוק אחר , עם נסיבות אחרות , אי שם במרחבי דפי התנ"ך [ ... ] חירות פרשנית ראויה לציון - חירות רוחנית שמתעלמים ממנה כאשר מאשימים אותה בהיותה בת ערובה של המילה ! הכל קורה למעשה כאילו תהודת כל מילה כתובה , תהודת דבר האל המקובץ בעשרים ושניים הסימנים של העברית , שפת הקודש , נשמעת יותר ויותר , טוב יותר , לאורך כל הקריאה - והשינון והחזרה . אלה הם דברים על המדרש , המתייחס למקרא , וראינו כבר כי גם פרשנו...
אל הספר