פרשנותו התלמודית של עמנואל לוינס מתאפיינת ביחס הדוק לטקסט המתפרש . ראשית , הטקסט נוכח פיזית בפרשנות ( אף כי בתרגום לצרפתית . ( היחס לטקסט הוא רב ממדי . ברמה העקרונית , הוא נוכח בעצם העיסוק בפירושו וקדושתו כאמירה , והוא נוכח גם במרבית מרכיביו - מציאת משמעות בסמלים השונים המופיעים בו , הבנת ההקשר של הפסוקים המצוטטים ביחס לנושא הנדון , ורצף הסוגיה . כל זה מרחיב את גבולות המשמעות הניתנת לטקסט . לוינם מכיר את דרכי המדרש הקלאסי ולא פעם משתמש בהן כחלק מכלי פרשנותו , מבלי לאבד קשר עם הטקסט . אחת מדרכי המדרש , שלוינס עושה בה שימוש נרחב בכתיבתו בנושאים אחרים נעדרת כמעט לחלוטין משיעוריו התלמודיים - שימוש בפירוק המילים או בכפל משמעות שלהן . יתכן מאוד שהסיבה לכך היא ששיעורים אלה נוצרו ונלמדו בצרפתית , ואולי גם משום שהוא לא הרגיש די בטוח בנוסח הקיים על מנת להכניס בו שינויים . סיבה נוספת לכך עשויה להיות , שפירושיו עוסקים בתלמוד ולא במקרא , ולא בהכרח כל מה שמתאים לפרשנות המקרא מתאים לפרשנות התלמוד , גם אם הנחת היסוד היא שזהו טקסט קדוש . לעומת זאת , לוינס עושה שימוש רב בדרכי מדרש הנוגעות למבנה הטקסט , ...
אל הספר