סיכום

נראה שהמדרש נסמך על תיאוריה פרשנית משל עצמו אף כי קרובה לתיאוריה ההרמנויטית של גאדמר . הוא אינו מפרש את הטקסט כמטרה , אלא כאמצעי להוראה , להשפעה על חיי הלומד ועל המציאות . המחויבות לטקסט מתבטאת , בין השאר , בכך ששום חלק מן הטקסט לא נפטר כ"תוספת מאוחרת" או "השתלה" שאין מקומה בטקסט . אדרבה , המדרש בוחר לפרש את מה שנראה תמוה , קשה להבנה או אף בלתי מתקבל על הדעת מבחינה תיאולוגית , מוסרית או ערכית . במקרים אחרים בוחר המדרש להתמקד במה שיכול לשמש אמצעי מועיל להעברת מסר חשוב . כך , גם כאשר המדרש מפרש רק מילה אחת בטקסט ומוציא אותה מהקשרה , אין זאת אומרת שהוא "מתקן" את הטקסט או מציע את גרסתו הנכונה יותר . הטקסט נתון כצורתו , והמדרש בוחר מתוכו במה להתמקד כדי לשוחח עם הלומד . כך שני סיפורי הבריאה שבספר בראשית נדרשים כנושאים משמעויות על מהות הבריאה והאדם מפרספקטיבות שונות . 47 ראו : מאיר , שם , עמ' ; 33 פרנקל , שם , עמ' . 160-148 כל עוד הטקסט נוכח במדרש , אמצעיו הפרשניים הם כמעט בלתי מוגבלים . יחסו של המדרש לאמת של הטקסט הוא יחס פלורליסטי , המאפשר ואף מזמין ריבוי פרשנויות ותהליך פרשני המתחדש תמיד ...  אל הספר