כאמור , המדרש הוא לימוד ופרשנות של טקסט קנוני . תהליך הקנוניזציה מסתיים בדרך כלל בהתקבעות הטקסט הקדוש כנוסח כתוב שאסור לשנותו ושהוא עצמו קדוש . הלימוד המדרשי הוא לימוד בעל פה של הטקסט הקדוש הכתוב , כתהליך חי של שיחה בין מורה לתלמיד , ובין עמיתים ללימוד . בתהליך הזה האות הכתובה , שהיא מוגבלת מעצם צורתה , שהיא כיווץ לצורה קבועה של המחשבה וההשראה שהיו במקורה , הולכת ומתרחבת , נעשית אות חיה ומשמעותית עבור האנשים הלומדים אותה , וכך מתחברת שוב אל מקורות השראתה . לפעמים , מסוכם הלימוד החי בכתב ואז באפשרותנו לשוב וללמוד אותו . המדרשים של חז"ל המתייחסים למקרא , מקבלים צורה כתובה בתלמוד ובקובצי המדרש ; ומרגע שנכתבו הם עצמם הופכים מושא למדרש . ( וכך למשל , ספרות הזוהר נדרשת על ידי חבורת האר"י הקדוש מצפת , שכתביו נדרשים על ידי מובילי תנועת החסידות . ( יש בספרות המחקר הסכמה רחבה על כך שספרות חז"ל - קובצי המדרשים , המשנה התוספתא והתלמודים המצויים בידינו - היא כתיבה ועריכה של חומר שנוצר והועבר בעל פה מדור לדור . מרכזיותה של התודעה הזו באה לביטוי בכינויה של ספרות חז"ל , "תורה שבעל פה , " והיא מתאימה ...
אל הספר