כאמור , המדרש הוא פירוש לטקסט קנוני , שאותו הוא מצטט ושאליו הוא מתייחס באופן גלוי , גם כאשר יחס זה מורכב ומשתמש בדרכים המפרקות את הטקסט המתפרש ומקנות לו משמעות חדשה ושונה מפשוטו . המדרש , אשר מכיר כמובן את פשט הכתוב , בוחר לחדש בו משמעות או משמעויות נוספות . המניע לכך יכול להיות פשט שהוא בעייתי מבחינה מוסרית ; מרחק הזמן ההופך את הפשט ללא רלוונטי או לא מעניין עבור הפרשן ; הנחה שיש בטקסט יותר ממשמעות אחת , ושתפקידו של הפרשן הוא לחשוף כמה שיותר משמעויות ; שאלה שהפרשן בא איתה אל הכתוב לחפש בו תשובה ; או נושא המעסיק את הפרשן , ואשר הטקסט נמצא משוחח ומחדש בו . גם כשהטקסט הוא בעייתי במובן כלשהו , המדרש לא ניתק ממנו וממשיך לשוחח אתו . מה שהיה יכול להיאמר אולי בדרך אחרת של הרצאת דברים , נשאר במסגרת המתייחסת אל הטקסט , גם אם כדי להתרחק מפשוטו . העמדה הזאת , שבכל מקרה לא מוכנה להינתק מהכתוב ואשר מניחה שניתן לשמור עליו גם כאשר הפשט שלו מעורר קשיים מבטאת כבוד עמוק לטקסט הנדרש . המדרש מצוי במתח שבין אחיזה במסורת , בטקסט הקדוש , לבין החידוש - פירוש חדש המקנה לטקסט הישן משמעויות נוספות . כדי שמסורת תו...
אל הספר