עמנואל לוינס , מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים , הרבה לעסוק גם בהגות יהודית ופרשנות תלמודית . הסגנון ודרך הכתיבה של שיעוריו התלמודיים עוררו את תשומת לבי ואת סקרנותי למן הרגע שבו התוודעתי אליהם . כאדם האוהב , לומד ומלמד תלמוד , נראתה לי פרשנות זו נועזת ומרתקת בתכניה , יצירתית ומקורית בשיטותיה . לוינס כתב הרבה על לימוד תורה ; על הערך שלו כפרקטיקה שיש לעסוק בה , על המשמעויות הערכיות והדתיות שלו , על מקומו בעיצוב וחידוש היהדות בעתות משבר , דוגמת התקופה שלאחר השואה . הוא הדגיש בכתיבתו את הפנייה האוניברסלית של התורה , את הערכים הכלל אנושיים שהיא מלמדת , ואת חובתם של היהודים לתרגמם לשפה המובנת לכול , לקדמם בעולם . השיעורים התלמודיים שלו הם בראש ובראשונה לימוד תורה , יישום הלכה למעשה של הערך הזה . לימוד זה נעשה בשיטה שיש לה קשרים עם המסורת היהודית של לימוד תורה , ובכתיבתו מרבה לוינס להקנות לעקרונות הלימוד משמעות החורגת מעבר לצורתם . ריבוי ההערות המתודיות שלו מעיד על כך כי לא רק שהיה מודע לחלוטין לעקרונות המנחים אותו בלימוד , אלא שהחשיב את המתודה כנושא בעל קשר הדוק לתכנים , כעניין שיש לענות בו...
אל הספר