פוסקים אחדים דנים בשאלה האם שיכור שנטל את נפשו במו ידיו דינו כקטן ושוטה שאין בהם דעת ועל כן אין מונעים הימנו כל דבר . כך , למשל , שאלה מעין זו באה לפני ר' אברהם נסים אשכנזי , מחכמי איזמיר במאה התשע עשרה ( תק"ךתר"כ לערך . ( בספרו שו"ת מעשה אברהם , איזמיר תרט"ו , סי' ס מובא "מעשה באחד ששתה יין ומחמת שכרותו נטל סכין ותחבו בגופו ב' או ג' פעמים , ולא עברו י"ב שעות כי נשפך דמו , ושאלו אם מתעסקין עמו כיון שהיה שיכור , או דינו ככל מאבד עצמו לדעת ? " בתשובתו מביא ר' נסים אברהם אשכנזי את דברי הגמרא במסכת עירובין סה ע"א : "שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר , עבר עברה שיש בה מיתה ממיתין אותו , מלקות מלקין אותו . כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפילה ... אמר רבי חנינא לא שנא אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם . " מדברי הגמרא עולה ששיכור כלוט נחשב כשוטה שאינו אחראי על מעשיו ולכן פטור הוא מעונש על מעשי העברה שביצע , ואם כן הוא הדין ביחס לאיסור מאבד עצמו לדעת , ששיכור כלוט נחשב כשוטה כמאבד עצמו שלא לדעת שאין מונעין הימנו כל דבר . ברם , שיכור סתם שאיננו שיכור כלוט...
אל הספר