התגובה ההלכתית החריפה כלפי המאבדים עצמם לדעת לשם כפרה על חטאיהם מבוססת על הנחת יסוד , כי דברי הלכה לחוד ודברי אגדה לחוד . אומנם , יש צורך להתייחס לדברי אגדה , לפרשם ולהבינם , אך את ההלכה יש לקבוע ולבסס רק על סמך מקורות הלכתיים ולא על דברי אגדה . לתפיסה זו יש אחיזה כבר באמרתו של רבי זעירא בשם שמואל בירושלמי פאה פ"ב ה"ו : "אין למדין ... מן ההגדות , " והיא נשנית במפורש בדבריהם של גאוני בבל . אך תפיסה זו לא היתה מקובלת במשמעותה הבסיסית על חכמי אשכנז הראשונים , "לא זו בלבד שלא מצאנוה בדבריהם ולא מצינו שעשו בה שימוש כלשהו , אלא שמצאנום סומכים על האגדה ועל כתובים מן המקרא שנדרשו על ידם במשא ומתן . 24 סברה זו הועלתה אף על ידי אחדים מפוסקי אשכנז האחרונים , ראו : ר' שמעון סידאן ( רב בטירנויא והגליל במאה התשע עשרה , ( שבט שמעון , וויען תרמ"ד , הלכות אבילות , סי' שמה ; ר' מ"ד וולנר , 'זכויות וסמכויות הרופא , ' ר' שאול ישראלי ( עורך , ( התורה והמדינה , קובץ ז ח ( תשט"ז תשי"ז , ( עמ' שכ . טענה זו נשנתה בימינו בתשובתו של ר' עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר , חלק שני , ירושלים תשט"ז , חיו"ד סי' כד , א...
אל הספר