בתורה מובאים מספר איסורים שהעובר עליהם עונשו מוות ( כגון -.עבודה זרה , חילול שבת , ניאוף ועוד . ( העובר על איסורים אלו עומד לדין לפני בית דין של מטה , אשר בסמכותו להרשיעו ולהוציאו להורג כפי שנאמר במסכת סנהדרין פ"א מ"ה : "דיני נפשות בעשרים ושלושה . " לא מצינו בספרות ההלכה הוראה הלכתית המחייבת את החוטא לפגוע בעצמו - לקיים בעצמו מיתת בית דין . יתרה מזאת , הריגה עצמית אסורה על פי ההלכה ונחשבת לאיסור חמור הקרוב לרצח . לפיכך , מי שמבקש לכפר על עוונותיו על ידי שליחת יד בנפשו , תשובתו היא תשובה הבאה בעברה . בניגוד לעמדה ההלכתית המקובלת , מוצאים אנו במקורות בעלי אופי אגדי , בספרות המדרש ובתלמוד , רמזים ברורים לאפשרות כי מותר לו לאדם ליטול את נפשו במו ידיו כדי לחזור בתשובה ולכפר על חטאיו . מעשים שונים של התאבדות לשם כפרה וחזרה בתשובה מובאים בדברי האגדה , בדרך כלל , מתוך אהדה ושבח להולכים בדרך זו של כפרה . כך מובא בבבלי תענית כט ע"א : תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפ...
אל הספר