אחרי כל הנימוקים וההסברים , יהיו משכנעים ככל שיהיו , עדיין יש מקום להעיר שתי הערות . ההערה הראשונה היא שלא נראה שלמעשי קידוש השם הללו קדמה שאלת רב . דהיינו , מקדשי השם לא ביקשו מגדולי הדור ומחכמי ההלכה היתר הלכתי ליטול את חייהם ואת חיי בני משפחותיהם במו ידיהם , אלא עשו את שעשו באופן ספונטני , שהרי התגובה ההלכתית למעשי קידוש השם באה לאחר מעשה . הנחה זו יש בה כדי להסביר את הבולטות של הנשים במעשי השחיטה . ברשימות שונות בולטת העובדה שלא זו בלבד שנשים לקחו חלק פעיל במעשי קידוש השם , אלא הלכו בראש מקדשי השם והובילו למעשי התאבדות ושחיטת ילדים מתוך חרדה ופחד פן יוכרחו הן וילדיהן להיטבל לנצרות . מעשה ההתאבדות הראשון במאה האחת עשרה נעשה על ידי נשים ו "ובעת ההיא [ בשעת גזרת מלך צרפת בשנת [ 1007 באו נשים יקרות ותחזקנה אשה ביד רעותה ותאמרנה : נלכה אל 90 הנהר וטבעה עצמנו ואל יתחלל שם שמים על ידינו . " כותבי הכרוניקות על גזרות תתנ"ו חזרו והדגישו מספר פעמים את חלקן של הנשים במעשה השחיטה ואת היות הנשים מורות הדרך למתאבדים ולשוחטים את יקיריהם : ושם [ בשפירא ] היתה אשה חשובה וחסידה ושחטה עצמה על קידוש ה...
אל הספר