בהלכות אלו מובאים שני מעשי התאבדות של קטנים . כך מסופר שם ( מהדורת היגער , עמי : ( 103 24 ומעשה בבנו של גורגיוס שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו , ונתיירא מאביו , והלך ואיבד את עצמו בבור . ושאלו לרבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר . ושוב מעשה בתינוק [ ילד קטן ] אחר מבני ברק ששיבר צלוחית , והראה לו אביו באזנו , ונתיירא ממנו , והלך ואיבד עצמו בבור . ובאו ושאלו לרבי עקיבא , ואמר אין מונעין הימנו כל דבר . מוכיח סופו על תחילתו והרי הוא בחזקת מאבד עצמו לדעת . אמנם אחד מן הפוסקים האחרונים , ר' אפרים מרגליות , כתב בשו"ת בית אפרים , שם , שאין כל מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן , כי הם התייחסו למקרים שונים . לדעתו , יש לחלק בין שני מקרים.- א . אם אמר שעולה לגג על מנת להפיל עצמו , בזה לא צריך שיעלה מיד סמוך לאמירתו , אלא כל שעלה לגג ונפל ומת אפילו לאחר זמן , סוף סוף , הוכיח שעלייתו לגג היתה על סמך אמירתו שרוצה להפיל עצמו מן הגג . ב . אם אמר שעולה לגג אך לא הוסיף שכוונתו להפיל עצמו מן הגג , הרי עדיין לא הוכח שמטרתו היתה לעלות לגג על מנת להפיל עצמו , וייתכן שעלה לגג לשם דבר אחר . אך אם ראינו שע...
אל הספר