נפתלי רוטנברג פתיחה מתחילתו של המאבק בין יהודים לערבים בפלשתינה א"י היו בודדים וקבוצות שהתנגדו לו וסירבו לקחת בו חלק מטעמים אידאולוגיים , פוליטיים ומצפוניים . 1 אף על פי שתופעות מוקדמות אלו כבר תוארו במחקר אין הן ידועות לציבור . הסרבנות , גם זו של הפרט הבודד , הפציפיסט , היתה כה בלתי לגיטימית עד שלא זכתה לעלות על סדר היום הציבורי , גם לא כדי להידחות ממנו . אולם מאז יוני 1967 הצליחה תופעת הסרבנות להיאחז בשולי הדיון הציבורי בשל ניסוח חדש להצדקתה : הסירוב לשרת בצבא כובש . אף יותר מן השינויים בניסוח העניק הציבור תשומת לב רבה יותר לתופעה בזכותם של דוברים חדשים , רהוטים יותר , שהעבירו את מסריהם הקונטרוברסליים קרוב יותר אל מוקד הדיון . הבולט והבוטה בין הדוברים האלה היה ישעיהו ליבוביץ , שקולו נגד הכיבוש ובעד הסתלקות מן השטחים נשמע יומיום , השכם והערב , מאז מלחמת 1967 עד פטירתו בשנת . 1994 ליבוביץ גאל את הסרבנים הבודדים מאלמוניות ומשכחה והעניק להם לגיטימציה מוסרית בשם היהדות והציונות במסכת טיעונים וסדרת ניסוחים שהם עצמם לא היו מעלים על דעתם . לטיעונים אלה נודעת חשיבות רבה , משום שהם העבירו את ה...
אל הספר