הבה נניח , שבניסוי מבוקר נמצא קשר סטטיסטי בין נטילת אספירין להתקפי לב . אפשר אפוא להסיק , שנטילת אספירין מפחיתה את הסיכויים ללקות בהתקף לב , אבל עדיין נותרה השאלה מהו המנגנון הסיבתי : אולי עצם הידיעה שנוטלים אספירין משפיעה על התקפי לבז ידוע , שכאשר מטופל מודע לטיפול שניתן לו , הידיעה משפיעה באופן חיובי גם כאשר הטיפול כשלעצמו אינו מועיל . כאשר נותנים לחולים גלולות סוכר חסרות השפעה , אך אומרים להם שהן אמורות להקל על הכאבים , הם מדווחים לרוב על הקלה במצבם . משום כך , כאשר נבדקת השפעתו של טיפול רפואי חדש , יש לוודא כי ההשפעה נובעת מן הטיפול עצמו ולא רק מעצם הידיעה על מתן הטיפול . לכן נוהגים לתת לנבדקים בקבוצת הביקורת חומר לא פעיל , הזהה בצורתו לחומר הנבדק , כדי שהנבדקים לא ידעו אם הם שייכים לקבוצת הניסוי או לקבוצת הביקורת . טיפול כזה נקרא פלסיבו , והניסוי נקרא ניסוי עיוור . פלסיבו ( placebo ) היא מלה לטינית , שפירושה "אהיה מרוצה" . ( pleased 1 shall be ) בראשית המאה ה 19 כינו בשם זה תרופות שניתנו לחולים מתוך כוונה לרצותם יותר מאשר לרפאם . במאמר סקירה על ההיסטוריה של תופעת הפלסיבו , מציין ...
אל הספר