מושג האמונה , על פי שימושו בתרבות המערב הנוצרית , אינו קיים ביהדות של תקופת המקרא והבית השני . אפשר להגדיר את משמעותה של האמונה כפי שהובנה במערב כאישור סובייקטיבי לאמיתותו או לקיומו של משהו או של מישהו שאין הוכחה אובייקטיבית לאמיתותו או לקיומו . במקרא לא מופיע המושג הזה , והיהודי לא נדרש בשום מקום לאמונה כזאת . מקובל לחשוב כי המילה המקראית "אמונה " מבטאת את המושג אמונה במציאות האל . כדאי לעמוד על שימושו של שם התואר הגזור מאותו השורש , "נאמן . " הוא יכול לתאר חפצים . לפעמים נאמר על דברים דוממים שהם "נאמנים . " הנביא ישעיהו , למשל , אומר על אדם ההולך בדרך הישר ודובר אמת , "לחמו נתן , מימיו נאמנים . " בארץ שבה מקורות המים דלים , מים שהם "נאמנים , " כלומר מתמידים , שניתן לבטוח בהם , יש להם חשיבות עצומה . במקום אחר נותן ישעיהו אותו שם תואר למקום : שלטונו של אליקים יתבסס ויתעצם , שכן אלוהים אומר עליו , "ותקעתיו יתד במקום נאמן . " "מקום נאמן" הוא מקום המחזיק היטב את היתד התקועה בו שלא תזוח . המילה "נאמן" משמשת גם לתיאור היחסים בין בני אדם , בייחוד במשמעות "מהימן . " עדים מהימנים הם "עדים נאמנ...
אל הספר