[פרק שלישי] מסקנות בדבר החוזים הנעשים מתוך הסכמה בלבד

[ פרק שלישי ] מסקנות בדבר החוזים הנעשים מתוך הסכמה בלבד 570 האומות ההרואיות דאגו לדברים הנחוצים לחיים בלבד - לא אספו אלא את הפירות שהניב להן הטבע , עדיין לא הבינו את התועלת שמביא הממון והיו שקועות כמעט לגמרי בחיי הגוף ; לכן אין ספק שעל פי המשפט העתיק שלהן לא יכלו להכיר את החוזים הנעשים מתוך הסכמה בלבד , כפי שאנו מגדירים אותם בימינו . וכיוון שהיו מגושמות ביותר - והלוא מידתם האופיינית של המגושמים היא החשדנות , כי הגסות נובעת מבורות והטבע האנושי מצווה לבור לחשוד תמיד - הרי שלא ידעו כלל מהו תום לב . הן הבטיחו לעצמן את כיבוד כל ההתחייבויות באמצעות תפיסת יד ממשית או טקס סמלי , שלחיזוקו נוסחו ההצהרות החגיגיות ; ומכאן אותו סעיף נודע בחוק "שנים עשר הלוחות , " האומר : "אם יעשה איש חוזה או יעביר בעלות בטקס חגיגי , מה שתבטא הלשון , משפט יהיה . " מטבע זה של ענייני החברה האנושית משתלשלות האמיתות הבאות : א 571 על פי הטיעון שבימי קדם התבצעו המכירות והקניות בצורת עסקאות חליפין , חייבים אנו לומר שבמקרה של נכסי דלא ניידי היו עסקאות אלו זהות ל"חוזי החכירה" שבימי חידוש הברבריות , שנקראו . libein התועלת שבח...  אל הספר