מבט לימינו : לאומיות ודתיות תרכובת או תערובת ר' עקיבא חידש בעולם היהודי את הלאומיות כמרכיב בזהות הדתית . אי אפשר להמליך את ה' למלך ללא דאגה ליציאת ישראל מבית עבדים - מצרים או מלכות רשעה אחרת . הגישה הלאומית הזו נעדרה במשך דורות רבים מעולמה של תורה . אם בגלל תוצאות המרד ואם בגלל עומקה של הגלות , התבצרה היהדות הדתית בהוויה דתית שעמוד השדרה המרכזי שלה הוא קיום תורה וחסד : "אין אומתנו אומה אלא 104 בתורתה . " החלוקה הזו בין "דת" כביטוי לעולם שמרני של קיום מצוות ולימוד תורה , לבין "לאומיות" כתנועה מודרנית חילונית , הפכה להיות מקובלת על חלקים גדולים של לומדים , דתיים ושאינם דתיים כאחד . תורתו של ר' עקיבא מלמדת אותנו עד כמה רחוקה הדיכוטומיה הזו מן האמת . הוויכוח על החובה להכיל בתוך העולם הדתי את המתח הלאומי , נמצא בתוך תוככי עולמם של חכמי יבנה , וממילא בתוך עולמה של התורה שבעל פה לכל אורך שנותיה . נכון הוא שמגמת הלאומיות שרתה בתרדמת גלות ארוכת שנים , אך כמו זרע הטמון בשדות שלג , עטוף ושמור בהקפאה עמוקה , כך זרע הלאומיות שרד את כל טלטלות ימי הביניים ועם התעוררות התנועות הלאומיות בעת החדשה התעור...
אל הספר