יא . סיכום בחלקו הראשון של מאמר זה ביקשנו להתוודע אל תגובתם של החסידים למאבק שניהלו נגדם המתנגדים . והנה , בשל אופי המקורות העומדים לרשותנו , נאלצנו לתחום את הדיון לתגובתם של המנהיגים החסידיים , ובעיקר לתגובתו של ר' שניאור זלמן מלאדי . מסתבר שבקרב החסידים מן השורה היו גילויים של תגובה שלא עלו בקנה אחד עם עמדת ההנהגה , כפי שעולה ממאמציו של ר' שניאור זלמן לרסן את חסידיו . הדעת נותנת שמנהיגי החסידים , שנשאו באחריות ציבורית כבדת משקל , קבעו את דרכי התגובה שלהם על יסוד שיקולים שלא תמיד עמדו לנגד עיניהם של כלל החסידים . מכל מקום , שעה שאנו נותנים את דעתנו על מסכת הרדיפות הקשה שהתנסו בה , אי אפשר שלא להתרשם ממידת האיפוק והשליטה העצמית שגילו מנהיגי החסידות . את תגובת מנהיגי החסידות להתנגדות אפיינה עמדה שעוצבה כבר בראשית הסכסוך , בהשראתו של המגיד ממזריטש . הצענו לכנות עמדה זו בשם אסטרטגיה של התאפקות . הכוונה היא להכרעה מודעת שיש להימנע מתגובות בעלות אופי 117 שם , עמ' שמד . 118 שם , בהקדמה למהדורה השנייה , ירושלים תשל"ח .
אל הספר