כנסייה ולאום במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה הייתה הכנסייה הקתולית מאורגנת היטב , מנצחת ועשירה . כאשר ניצבה לעומתה אוכלוסייה יהודית גדולה ומתפשטת , שהיה נדמה כי במחצית המזרחית של ממלכת פולין ליטא שולטת בחיים העירוניים , הכנסייה הגיבה . המערכות המיסיונריות , ההתקפות הספרותיות על היהודים ומעורבותם של בעלי תפקידים בכנסייה , בכלל זה בישופים , בליבוי ההאשמות ברצח פולחני ובהפצת עלילות דם נגד היהודים - כל אלו היו מתקפה תאולוגית רצחנית , ציבורית וסמלית , נגד היהודים . את הקתולים לימדו שהאל הפנה עורף לעם היהודי , אשר נגזר עליו עונש נצחי והשפלה . ואולם על אדמותיה של ממלכת פולין ליטא היו מאות אלפי יהודים שלעתים קרובות לא נראו סובלים במידה שלימדה הכנסייה . הדרשות המיסיונריות של קוביילםקי , הספרות הספוגה בשנאה שכתבו אנשי הכנסייה והמשפטים בגין האשמות ברצח פולחני וחילול לחם הקודש - את כל אלה אפשר להבין במידת מה בגדר ניסיון של הכנסייה לאשר את משנתה התאולוגית על היהודים ועל היהדות . היא ביקשה לצמצם את הפער בין העיקרון התאולוגי ובין המציאות ההיסטורית . ' הקהל המיועד ' של הכנסייה בניסיונותיה לאשר את ...
אל הספר