לשלוטבאחר : האתגר ההלכתי של חידוש הריבונות היהודית מנחם פיש מבוא מדי שנה בשנה מונים יהודים בספירת העומר את הימים והשבועות שבין ראשון של פסח לחג השבועות . ספירת הימים המוקפדת , המצרפת יום ליום ושבוע לשבוע , יוצרת רושם עז של מהלך מתפתח וציפייה דרוכה למיצויו . אין זו " ספירה לאחור" אל עבר נקודת התחלה דרמטית , אלא מנייה קומולטיבית , עולה , המביטה קדימה אל עבר נקודת סיום של מהלך גדול . הבעיה היא שבמרוצת הדורות שינה חג השבועות את משמעותו הדתית ונעשה "חג מתן תורתנו , " וכך יוצר לוח המועדים היהודי את הרושם כאילו מה שהוחל בו בשעת גאולת מצרים הגיע באורח משמעותי לידי גמר במעמד הר סיני . ולא היא . שני הפסוקים הראשונים של נאום הסיכום הגדול של משה ערב הכניסה לארץ , הפותח את ספר דברים , אינם משאירים מקום לטעות . את " הסקירה ההיסטורית" הוא מתחיל במעמד הר סיני : "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר , " נזכר משה ואומר לשומעיו , בני הדור השני ליוצאי מצרים , שרק מתי מעט מהם נכחו במעמד הנשגב . אך באופן מפתיע לא את הדברים שנאמרו לעם בחורב מבקש משה להזכירם , אלא את אלה שנאמרו להם אחרי קבלת התורה : רב לכם שבת בהר ה...
אל הספר