פרק ג גלות היהדות והשיבה לציון בזמננו א היות ובלתי אפשרי לשחרר את התורה שבעל פה , שהיא היא ההלכה , מטבע האנוש וממצבו של עם ישראל בהיסטוריה , קרה לה שחדר משהו מן החוץ , ופגע בעצם מהותה . בגלל תכונת השכחה שכל אדם משועבד לה , רשמו לעצמם גדולי התורה ומוריה , בזמן התלמוד , את המסורת שקבלו בעל פה , לזכרון דברים . הם לימדו ופרשו אותה לתלמידיהם בעל פה . לכאורה , בכתב היתה ביטול האיסור "דברים שבעל פה' אי אתה רשאי לכותבן . " התירו זאת משום : "עת לעשות לה' , '' כלומר , לפעמים בגלל הצורך כמו במקרה זה , שלא תשתכח תורה מישראל — "הפירו תורתך , " מותר אפילו להפר את התורה למען התורה ( גיטין ס' ע"א . ( היה בזה ויתור . הוויתור היה הכרחי , אבל פגע במדת מה בטהרת מהותה של ההלכה . אמנם חוץ מהחולשה הטבעית של השכחה , שהיא חלקו של כל אדם באשר הוא אדם , המצב הלאומי התמוטט בעקבות חורבן בית המקדש . על המוסד המחוקק של האומה , על הסנהדרין , עברו גלויות רבות , הצרות התרבו , העם התפזר . במצב בלתי נורמאלי כזה אי אפשר לשמור על מסורת עשירה בלי להעלותה על כתב . שוב גבר ההכרח על העיקרון המהותי . בגלל ההכרח , התחילו מנהיגי ...
אל הספר