פרק שלישי לנט בתחילה ייחסתי לנזירה ג'והנה פשטות יתר , ורק בהדרגה הבנתי עד כמה טעיתי וכמה היא הייתה מרוצה מטעותי אילו ידעה עליה . בעוד חברותיה התנזרו מדיבור ואף פרשו זו מזו , היה תפקידה של ג'והנה לתווך בין המנזר לבין העולם החיצון . היא טיפלה באורחים שבאו לתקופות התבודדות , ונשאה דברים בפני קבוצות קולניות וידידותיות של ישראלים חילוניים שבאו להעיף מבט סקרני במנזר ותמיד שאלו את אותן שאלות מעשיות 'יהודיות : ' ממה הן מתפרנסות , ולמה הן לא מתחתנות , וכמובן נזפו בקולי קולות זה בזה על הפרעת הדממה ... תהיתי אם תפקידים אלה הוטלו על ג'והנה מפני שלא התאימה לעבודה רוחנית עמוקה יותר . מראה היה רזה וכפוף קמעא בגלימתה הלבנה , ששיוותה לה במתכוון אנונימיות חסרת ייחוד . אדיקותה הוצנעה וחוסר הדאגות שלה נראה קליל ולא רוחני . ואולם , פשטותה הושגה במאמץ רב , לאחר השקעת שנות מאבק רבות בקילוף ההתעסקות המהורהרת בעצמה . כשפטפטה עם האורחים על מזג האוויר ועל הפרחים , וכשצחקה על שגיאות העברית הסבירה שבפיה , ביקש כל הזמן חלק אחר ממנה את נוכחות האלוהים , והתפלל למען הקלת סבלם של האורחים - יהודים , מוסלמים כנוצרים - ש...
אל הספר