פרק ראשון רמדאן התגוררתי בגבולה של ירושלים , בטור הבניינים האחרון , מעט לפני גבעות מדבר יהודה . במרחק נח ים המלח הרוגע , שבקיץ צבעו מיטשטש ונבלע בצבע השמים , אך באור החורפי רובץ כמו כתם כחול וברור ההופך את המדבר לחוף רחב . בין מרפסת ביתי לים המלח היה קומץ כפרים ערביים הפזורים על הגבעות . המבנים הגבוהים ביותר בכל הכפרים היו צריחי מסגדים דקים ולבנים , ביטויי ערגה לגישור בין המדבר והשמים . כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות אהבו את הארץ הזו מאותה סיבה : זה המקום שבו השמים והאדמה נושקים זה לזה : השכינה היורדת על הר הבית ; מוחמד העולה אל השמים מהר הבית ; ישו המתגבר על המוות בגולגתא הקרובה - בעיניי כל אלה אינן אמונות המתחרות זו בזו , אלא כולן מחזקות את אותו חזון . האיסלאם והנצרות חיזקו את יהדותי בכך שקידשו את הארץ הזו , והייתי אסיר תודה על כך ששכנתי במקום הפכפך זה , שבו ניסה האל שוב ושוב לבוא במגע עם האנושות ועם העולם . אולי , ביום מן הימים , הוא ינסה זאת שוב . כאשר עברתי לגור בקצה המדבר בשנת , 1986 נהגתי לקום עם שחר להתפלל . שלוב רגליים ישבתי על שטיח בביתי , מכסה ראשי בטלית וכורך את רצועות התפילי...
אל הספר