פרק כז עמוד האמת ועמוד הרחמים ( שני סוגים ש \ אהבת ישראל ( אהבה לנברא בצלם בחסידות רבת-האנפין מתבלטת חטיבה מיוחדת של אישים-טובי-לב , של אדמו"רים אוהבי ישראל ואוהבי אדם . אהבתם היתה אהבה פשוטה , גשמית , שהתבטאה בדאגה לצרכיו הארציים של הפרט ובפתיחת הלב לכל אומלל וכושל . כינויו של מנהיג עדה מסוג זה היה " יהודי טוב , " ( א גוטער ייד . ( תואר , שבא לציין את טובו המהותי של המנהיג , הטוב שהיה טבוע בו מלידה ושבא לידי ביטוי בעשיית הרבה מעשים קטנים , שמתוך קטנותם דוקא מבצבצת גדלות עושיהם . הראשון היה הבעש"ט . האהבה המרכזית מבין שלש האהבות השופעות ממשנתו , היא אהבת ישראל במובן הפשוט של מושג זה . כשהבעש"ט היה ילד יתום קטן , רגיל היה להוליך תינוקות של בית רבן אל מקום לימודם . בדרכם ל"חדר" היה הבעש"ט מזמר עם הילדים בקול נעים . "קולות הבעש"ט והילדים עלו ובקעו שמים וגרמו שם עונג , כמו מהשיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש . " מתוך חיבה לילדים העתיר עליהם הבעש"ט נשיקות בשעת הליכתם . ועל כך אמר תלמידו הגדול , המגיד רבי דב ממזריץ : ' - הלואי והיית מסוגל לנשק ספר תורה באהבה כזו שמורי ורבי נשק לילדי ישראל ....
אל הספר