פרק טז " אפגשם כדוב שכול " ... שנים שפרשו אין זו מן הנדירות שאדם גדול-רוח פורש משאון החיים , מתרחק מחברת אנשים , מתנזר מתענוגות העולם ומתבודד באהלו . אך שונים הם המניעים הדוחפים את הפורשים לצעדם זה . והפרישה עצמה , אף היא שונה במהותה אצל כל אחד ואחד . שנים הם שהתרחקו - כמעט באותה התקופה - מחברת בני אדם ופרשו לאהלם . רבי אליהו , הגאון מוילנא , ורבי מנדל , החכם הזקן מקוצק . הגאון מוילנא למד שנים רבות תורה לאור הנר בעיצומו של היום , בחדר שתריסיו היו מוגפים . שבועות עברו והגאון לא יצא לראות פני איש כדי שלא יופרע בתלמודו . כשאחותו נזדמנה לוילנא ודפקה על דלת חדרו של אחיה המפורסם , אחרי שלא ראתה אותו שתים עשרה שנה , אמר הגאון למשמשו : לך והגד לה שניפגש בעולם הבא , כי כאן אין לי פנאי לדברים כגון אלה ... עולמו של הגאון מוילנא היה שלם , כשם שהתורה בה התעמק כל ימי חייו היתה שלמה . הוא לא חקר במופלא . בהתמדתו הגדולה השכיל לעבוד את בוראו בשלמות ולסלק את הגורמים העלולים להפריע לו בקיום המצוות לפרטיהן ודקדוקיהן . הגאון הגיף את התריסים של חלונות חדרו , כדי שלא יחדור דרכם רשרוש כלשהו מן החוץ ; כדי שהדי...
אל הספר