פרק ה בפשיסכא אצל רבי שמחה בונים הכסא המיותם בפשיסכא לא נשאר ריק זמן רב . התלמידים הושיבו עליו את חברם הגדול , רבי שמחה בונים . עוד בחיי רבם ידעו כי רבי שמחה בונים הוא בחיר תלמידיו . כלפי חוץ הוא ידוע , אמנם , כאיש משכיל ויודע שפות , כרוקח מדופלם וסוחר מדנציג , אך החברים ידעו כי אין זה אלא מסווה חיצוני וכי בסתר אחר הוא לגמרי . רבי בונים סיגל לעצמו היטב את תורת ההסוואה שלמד מפי רבו . "היהודי" כינה אותו בתואר "חודו של לבי" ( דאס שפיצל פון מיין הארץ . ( התכוון בכך לומר , כי תלמיד זה הוא היחידי שהשכיל לחדור לעומקה של תורתו . רבי בונים אימן את עינו הפנימית והרגיל את אזנו הפנימית , לקלוט מראות ולהקשיב לצלילים הנעלמים מהעין החיצונית ומהאוזן החיצונית . הקירות > תבעונו ל * דין ... רבי בונים נסע פעם עם תלמידיו בעגלה . בדרך , דמדם אורה של השמש השוקעת . הנוסעים ראו מרחוק בקתה קטנה וירדו להתפלל בה תפילת מנחה . משנכנסו אל הסוכה , ראו שהיא הרוסה למחצה , קירותיה סדוקים ותקרתה מטה ליפול . אמר אחד החסידים כי אין זה נאה להתפלל בדירה עזובה כזו . לא רחוק מכאן ישנה אכסניה מרווחת , שם אפשר להתפלל מתוך הרחבת ...
אל הספר