צפורה לוריא : 2008-1948 לזכרה טידית עמיחי לא הספקתי להיפרד מציפי . ראיתי אותה בפעם האחרונה בערב סוכות , ב 10 באוקטובר , 2008 כשביקשה להצטרף אלי לנסיעה למוזיאון תל אביב לאמנות , לאירוע ההשקה לששת הקטלוגים שליוו את שש תערוכות העשור לציון 60 שנה למדינה . נסענו למוזיאון . ציפי התרגשה כל כך מהאירוע . בעיניה היפות יכולתי לראות שמחה אמיתית , שהנה הצלחנו ליצור כאן , בישראל , שש תערוכות היסטוריות חשובות , המקיפות את האמנות הישראלית במיסבה , חגיגה של אמנות . באותו יום שישי היא אף ביקשה להשתתף בכנס שתוכנן בנושא אמנות ישראלית במסגרת שש התערוכות , ולדבר על התופעה הייחודית כל כך של צעירות דתיות , הבוחרות ללמוד אמנות וליצור בחברה שאינה רגילה למעשה יצירה כזה . "את לא מאמינה , עידית , " כך אמרה בעיניים נוצצות , "יש כאן קבוצה של בנות דתיות , חלקן גרות בהתנחלויות , והן לומדות במכללות לבנות ויוצרות אמנות של ממש . " כשחזרנו לירושלים , והיא עודנה מהססת אם להסכים שאסיע אותה עד בית אביה , נתתי לה את ששת הקטלוגים . היא אחזה בהם באושר כה רב והודתה לי , ולא ידעתי שזו לנו פגישתנו האחרונה . נשארו בי כל כך הרבה דב...
אל הספר