בצל מאורעות תרפ" ט[ על עזיבת "משמר העמק" ועל רגשות הנקמה ] אני פונה לספר הקבוצה משום שאיני רואה כל אפשרות לשיחת חברים , אני היתי מבכר שיחת חברים גלויה בחדר האכל , ושאפשר יהיה לראות את פני המדבר ולהביט לתוך עיניו . השיחה בבית באמצעות הכתב נראית לי לפגימה קשה , יותר מאשר היא מגלה - היא מסתירה . אולם עתה , ההכרח לא יגונה . בעצם ימי המעוראות [ מאורעות ] הנוראים שדיים , לדכא את הרוח ולזעזע את כל יסודות הנפש מצאנו בנו כוחות להתגבר על הדכאון והיאוש . מצאנו נחמה בנכונות הכללית להגן על כבודנו , אמרנו , אין אלו "פרעות" עם כל השפלות והעלבון שבהם . למלחמה , לקרב אנו מוכנים אם מכריחים אותנו לכך . כולנו חיינו בהרגשה מעודדת כי אם אמנם כוחנו קטן ואפשרות הגנה מוצלחת מפופקת אולם הינו בטוחים כי דמינו לא יהיו הפקר וכי נעמד עד הטפה האחרונה וביוקר ישלמו המתקיפים בעד נצחונם . מעמדנו הנפשי והמוסרי לא היה של חלשים ומדוכאים . אך הרגשות הזהר האלו הועבו בימים האחרונים ע"י עובודת אחדות , בימים אלו הרגשתי כאלו אבד הבסיס מתחת לרגליים ולא יכלתי לגבר על מצב הרוח הקשה שתקף אותי לא דברתי על זה מחשש של אי הבנה ורגז אולם ...
אל הספר