לקראת התיי שבות עפולה-קומי , תרפ"ז מהצד ב ( רשמים ) אחרי ימים ממושכים של סחיבה בעול של קטנות ופעוטות הממלאות את כל ישותך שלא ברצונך - נסיעה הביתה לכמה ימים הוא דבר לא פחות-ערך כלל וכלל . הרגשה נעימה עוברת עליך וכובשת את כולך : " שם , בבית , הכול הרי כל-כך קרוב ללב , החברה הטובה יקיפוך מכל צד , כל אחד ולחיצת-ידו , כל אחד ואופן פגישתו . " ונוצרת איזו אי-סבלנות למהלך הרכבת האיטי ולתחנות המשעממות , ודומות השעות הספורות הללו המבדילות בינך ובין הבית יותר קשות לצפיה מהחדשים הרצופים שלפניהן - - ובבית - וי , וי , וי ! שעות ארכות של שיחות כבדות עד לאין נשוא , התאמצות-המוח עד לידי מתיחת-עצבים מיגעת , המון של דברים משפטים ומחשבות שהן כלן יחד צריכות להצטרף למשהוא אחד - ויש ואתה יושב , שומע ומקשיב לדבר חבר , קולט כל מלה ומציפה לחברתה , מפקיר את כולך לרשות הנידון . ופתאום , בס ! ניתק החוט ! נופל ונהרס הכול , ושוב לא יועיל כלום ! המוח אינו תופס , וחסל !
אל הספר