דפוסי בעלות ושימושי קרקע

דפוסי בעלות ושימושי קרקע דפוסי הבעלות על הקרקע ושימושיה השונים השתנו במרוצת הזמן , ובארץ ישראל נוצרה תמונה גיאוגראפית יישובית חדשה . בשלהי שנת 1947 היו בידי היהודים כ 1 , 850 , 000 דונם בארץ ישראל , ומהם כ 55 , 000 דונם ברחבי הנגב . קרקעות היהודים הוחזקו כך : בידי הקרן הקיימת כ 950 , 000 דונם ברחבי הארץ , בידי פיק"א וגורמים פרטיים כ 550 , 000 דונם , 100 , 000 דונם הוחזקו כזיכיונות , ושאר הקרקעות היו עדיין בהליכי רישום שונים . על גושי הקרקע בנגב היו פזורים 25 יישובים חקלאיים , שחלקם עברו את שלב הניסיונות ועיבדו קרקעות באופן מסחרי . בין היישובים נמתחו דרכי עפר , ניטעו בהם עצי פרי וסרק , אלפי דונם נחרשו וקולטת , ובנייני קבע ראשונים , שונים בסגנונם מהסביבה החצי נוודית , החלו לבצבץ במרכז כל יישוב . קו המים הצריך אף הוא הכשרה של שטחים מסוימים , ויותר ויותר ניכרה התערבותו של החקלאי היהודי בנוף המדברי . השינוי בדפוסי הבעלות ובשימושי הקרקע השפיע על גידולה של האוכלוסייה , הן המקומית והן החדשה . יכולתם של הבדואים המקומיים להפיק יותר מכל דונם והעלייה ברמת חייהם איפשרו גידול באוכלוסייתם . בצד ה...  אל הספר