מעמדם של המצפים כשנה לאחר עליית המצפים , החלו הדיונים על גורלם . נציגי המתיישבים וחברי המרכז החקלאי דרשו להופכם ליישובי קבע עם תום השנה הראשונה . ויץ , שראה עצמו מוליד רעיון המצפה , טען שאין ללכת בגדולות , ויש להיצמד למטרה שלשמה הוקמו : "ללמוד ולהכיר את הנגב" תחת הפיקוח וההכוונה של מומחי תחנות המחקר . 27 לאנשים ההולכים לנגב הוא הועיד עיסוק בניסיונות , עד שיגיעו מים , ועד שבידי המומחים יהיו תשובות חקלאיות , ואפשר יהיה לדבר על התיישבות קבע . הסוגיה עלתה בקיץ 1944 במרכז החקלאי , אשר דן בשאלה החקלאית , האם להעדיף במצפים משק מטע או משק מזרע . ויץ הציג את הלקחים שהופקו עם סיכום הניסיונות : ( א ) רוב קרקעות הנגב כשרות ומתאימות לחקלאות . ( ב ) הקרום הקורם את אדמת הנגב אינו תופעה טבעית עולמית , אלא ניתן יהיה לרככו אם האדמה תהיה מזובלת ומעובדת . ( ג ) קור החורף וקור הלילות שנתגלה בנגב טוב למטעים . ( ד ) רוב מי התהום בנגב מלוחים , ויש להעביר את החיפושים לרצועת החוף בין עזה לרפיח , ומשם להוביל את המים לגבולות . על אף הביקורת שנמתחה עליו , לא שינה ויץ את דעתו , שיש להמשיך בניסיונות במצפים עוד כמה ש...
אל הספר