תגובת הממשל — אדישות

תגובת הממשל — אדישות השלטון הבריטי מסוגל היה לעצור את אנשי המצפים ולאסור כל התיישבות באיזור . אך הוא נמנע מעימות עם מייסדי המצפים , והשלים עם תחילת הניסיונות החקלאיים בשטח , חרף הקפדתו על חוק הקרקעות . 1940 השלטון העדיף להזהיר את המתיישבים ולא לנקוט סנקציות : ממלא מקום מושל עזה הודיע ליו"ר "ועד הגוש" של מושבות יהודה , כי אנשי גבולות מותרים לשהייה בנקודה רק באופן זמני , עד גמר ביצוע החריש והזריעה ו ואם בכוונתם להקים מבנים קשיחים מבטון או לבצע עבודות העומדות בניגוד לתקנות ההגנה , כפי שפורסמו בעתון הרשמי ב 27 ביוני , 1942 עליהם לפנות רשמית למפקח על התעשייה הכבדה בירושלים , לשם השגת הרשיון הדרוש . בסופו של דבר ויתרו הבריטים , והסתפקו בהבטחת נציג הסוכנות היהודית ומוכתר גבולות , שהמצפה יעבד אך ורק קרקעות שהן רכוש יהודי , ורשומות ככאלה בטאבו . ייתכן שהצגת המתיישבים כקבוצות מחקר זמניות , היא שגרמה לאדישות מסוימת מצד השלטון . נראה שהבריטים ראו במבצע המצפים מפעל דומה לכיבוש הדרום , שהחל בעליית נגבה ב , 1939 והסתיים בהקמת 7 נקודות חדשות בשנים . 1943-1941 יתר על כן , מציאותם של יישובים יהודיים ק...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב