גישושים ראשונים

גישושים ראשונים בסוף המאה ה 19 דיווח זלמן דוד לבונטין על מסעו בדרום ארץ ישראל . הוא התפלא לגלות כי הבדואים אינם קשורים לאדמתם , ולפיכך האמין כי לא ייגרם כל עוול אם יקנה מהם קרקע , שכן השבטים יטלו את צאנם ואוהליהם וינדדו למקום אחר . התרשמות זו נבעה מאי הבנתו של לבונטין את דרך חייהם של הבדואים . עם זאת , היא מצביעה בבירור על כך , שבידי הבדואים לא היו תעודות בעלות ( קושאנים ) על הקרקע . לעומת קביעתו של לבונטין , מתברר מדיווח בריטי משנת , 1911 שבדואים רבים באיזור רפיח טענו לבעלות על הקרקע , ואף היו מוכנים לעמוד לפני בית דין כשהם מצוידים באסמכתות כתובות . נראה שהיו בידיהם "ניירות פנימיים , " כלומר , תעודות שנופקו על ידי השיח'ים או אישורים על תשלומי מס " ) בוסליה , ( " ולאו דווקא קושאנים . ארתור רופין בדק את מצב הבעלות על הקרקע בנגב ב , 1910 ודיווח להנהלה הציונית , כי קרקעות הבדואים משוחררות ממס ל 30 שנה , והשבטים אינם קשורים לקרקע . רכישת קרקע אפשרית איפוא ללא תשלומים מיוחדים , ולא קיימת באיזור " סכנה" של הפקעת קרקע שאינה מעובדת מטעם הממשלה . ב 1920 בדק רופין שנית את מעמדן המשפטי של קרק...  אל הספר