מעמדה המשפטי של הקרקע של מעמדה המשפטי הקרקע ב ^ ישראל התגבש בתקופה העות'מאנית . הקטיגוריות והתקנות השונות יצרו מסגרת שבתוכה עיצבו הבדואים את דפוסי ההחזקה והבעלות על הקרקע , חוקי הקרקע העות'מאניים נחקקו בין השנים . 1860-1858 ותוקנו בשנים . 1914-1912 הממשל הבריטי אימץ את מרבית חוקי הקרקע , ואף תיקן והוסיף עליהם . חוקים אלה נלמדו על ידי הציונים , שנאלצו להתמודד עם בעיות סבוכות במהלך פעולתם לרכישת קרקעות בנגב . יישומה של "הפוליטיקה הקרקעית" הציונית היה מותנה בהבנת חוקי הקרקע ובהכרת המסורות הבדואיות הקשורות לרכישת קרקע , כולל הגדרת גבולותיה , רישומה וכללי החזקתה ומכירתה . המחוקק העות'מאני קבע כי קיימים חמישה סוגי קרקעות במדינה : ( א ) קרקעות מולכ — המוחזקות בזכות בעלים מוכחת והן קניינו הפרטי הגמור . ( ב ) קרקעות מירי — למדינה יש בהן בעלות ערטילאית ( רקבה , ( והבעלות בפועל נתונה בידי מחזיק השטרות המסומנים . הקרקעות הן נכסי המלכות השייכים לאוצר המדינה , וההחזקה בהן נמסרת על ידי המדינה לאזרחים , לשם עיבודן . ( ג ) קרקעות מווקופה — קרקעות מירי שהוקדשו למטרות דת וצדקה . ( ד ) קרקעות מתרוכה — קר...
אל הספר