בריטניה וגבולות ההתיישבות היהודית הגישה האסטרטגית של בריטניה היא שהכתיבה כנראה עמדה עקבית וברורה ביותר של התנגדות להכללת הנגב בתחום ההתיישבות היהודית ובתחומי המדינה היהודית , אם וכאשר תקום . התפיסה הזו ניכרת עוד בהסכם סייקס פיקו , וחוזרת בבירור בעמדת הבריטים החל ב 1928 ועד למאבק על חלוקת ארץ ישראל באו"ם ב . 1947 ומאוחר יותר בעמדת בריטניה כלפי תוכניות ברנדוט . עמדת הבריטים עמדה בניגוד מוחלט לתפיסת ראשי היישוב , ובעיקר דוד בן גוריון ( ראה פרק ראשון , ( וכך נוצר הקונפליקט בין שני הצדדים בשאלה זו . כבר לפי מסקנות ועדת הופ סימפסון , שהושלמו באוגוסט , 1930 נקבע שמרבית האדמות הניתנות לעיבוד בנגב כבר מעובדות , והתיישבות יהודית בקנה מידה גדול עשויה לגזול פרנסה מבדואים מקומיים . אך הסיבות האמיתיות שבשלהן מנעו אז הנציב העליון ופקידיו מהתנועה הציונית לרכוש אדמות ולהתיישב בנגב נבעו כנראה מתוך הערכה , שאיזור זה צריך להישמר לצבא הבריטי . וכך , נסיונותיה של הסוכנות היהודית לרכוש אדמות בנגב בשנים 1929-1928 נתקלו בהתנגדות הנציב העליון , בטענה שיש צורך לסיים תחילה את הכנת החוקה הקרקעית שתגן על האריסים ...
אל הספר