תורה עם דרך ארץ ותנועת תורה ועבודה יעקב צור ניסוחה של הכותרת מצביע על ההנחה שקיימת רציפות בין שתי התפישות , תורה עם דרך ארץ מזה ותורה-ועבודה מזה . הדבר נכון לפחות לגבי אותן הארצות שבהן היתה אחיזה של ממש לתורה עם דרך ארץ . מתוך כד אגביל את עצמי גם בהשוואת שתי התפישות בעיקר לגרמניה , בה הגיע רעיון תורה עם דרך ארץ לביטויו המובהק ביותר , ובה אף קמה תנועה חשובה ( אולי לא בכמות , אד בוודאי באיכות ) של תורה-ועבודה , בעלת ייחוד משלה במסגרת תנועת תורה-ועבודה העולמית . אין להתעלם מכך שבמזרח-אירופה הוצגה תנועת תורה עם דרך ארץ כאנטיתזה לתורה-ועבודה , בעיקר על-ידי שמואל חיים לנדאו , אך אין מקום לדון בכך במסגרת זו . אתחיל בהצגת הקווים המשותפים . שתי התפישות צמחו תוך כדי עימות עם המציאות האמפירית , וניסיון לתת לה תשובה דתית כוללת . שתי התנועות יצרו תפישה סינתטית , אך לא כן בתפישת עצמן . שתיהן טענו בעקשנות ובשיכנוע-עצמי רב שאין המדובר בפשרה שהזמן גרמה , אלא בהשקפת-חיים אותנטית , לא בדיעבד אלא לכתחילה , לא לדור כי אם לדורות . שתי התנועות החשיבו את החקירה ההלכית בעיקר כאשר תכליתה היתה להועיל לחיי מעשה ...
אל הספר