ארץ ישראל במחשבת המקרא א . ארץ ישראל — יסוד אמתה ארץ ישראל היא נושא נכבד במקרא . הכתוב מרבה לדון במקומותיה , גבולותיה , טבעה וזיקתה לעם ישראל , עברה ועתידה ועוד . כאן רצוני לדון בפרק אחד מיוחד באותו מכלול , היינו : מה מקום תופסת ארץ ישראל בהשקפת העולם המקראית . אף זה נושא גדול , ואין להקיף במצע קצר אלא תמצית הדברים , ואידך זיל גמור . כידוע , אפשר לחלק את התנ"ך חלוקות שונות . לצורך ענייננו אצביע על חלוקה לא רגילה : אחד עשר הפרקים הראשונים מול כל המקרא כולו ; ובלשון המסורת : עד "לך לך , " ומ"לך לך" ועד סוף כל התנ"ך . מה טיב החלוקה הזאת ? עד "לך לך , " כלומר עד פרק יב , עוסק המקרא במין פרה היסטוריה — במעשה בראשית , במבול , בנח . זהו עדיין חלק שבו אין ישראל קיים . כלומר , הגיבור הראשי של המקרא עדיין איננו . מפרק יב מתחיל אותו חלק של המקרא שדאנטה היה קורא לו "דיווינה טראגדיה , " כלומר אותו חלק שבו מופיע ישראל , ונפתולי אלוהים הוא נפתל עם אלוהיו ועם גורלו ועם קורותיו . ברור שהחלק הגדול , שבו ישראל במרכז , הוא העיקר של המקרא . והנה , החלק הישראלי של המקרא , הגדול והעיקרי , פותח : "ויאמר ה' אל...
אל הספר